אם רק היית יודעת - אבישג זוהר

בסיעתא דשמיא  יעלי וזהבי כבר מזמן לא בנות עשרים. הן חברות טובות, שותפות לדירה, נשים עצמאיות ומלאות חיים — ועדיין מחכות לבית משלהן. קומה מעליהן מתגוררים ארבעת ילדי משפחת וייס; דובי, הבכור, למד מוקדם מדי להסתדר לבד, לשמור על אחיו — ובעיקר לא לספר לאף אחד מה באמת קורה בבית. בדירה שמולן חיה שיינדי פולנסקי, נערה טובה ושקטה, שכל מה שהיא מבקשת הוא קצת חום. אחותה הקטנה טליה מבקשת אותו בקול רם יותר — ומוצאת אוזן קשבת דווקא במקום שבו איש אינו חושב לחפש. אלה חיים רגילים בשכונה חרדית רגילה; שידוכים שנרקמים ומתפרקים, ילדים שחוזרים מבית הספר, שכנות שיודעות קצת יותר מדי, משפחות שמנסות להיראות בסדר — ואנשים שמסתירים את מה שכואב. אבל לפעמים די בדלת אחת שנפתחת, בילד אחד שמחליט לדבר, או באדם אחד שבוחר לראות — כדי לשנות חיים שלמים. כי כמה אנחנו באמת יודעים על האנשים שחיים ממש לידנו? כמה אפשר להסתיר מאחורי דלת סגורה, חיוך מנומס או משפחה שנראית מושלמת? ומה היינו עושים אחרת אם היינו יודעים...